מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְּבֵית דִּין וְהֵבִיא עֵדִים אוֹ רְאָיָה לִזְכוּתוֹ סוֹתֵר הַדִּין וְחוֹזֵר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִגְמַר. וַאֲפִילּוּ אִם פָּרַע כְּבָר, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר.

אָמְרוּ לוֹ הַדַּיָּינִים: "כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ, הָבֵא מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם", אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא רְאָיָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם סוֹתֵר אֵת הַדִּין, שֶׁאִם לֹא כֵּן מַה יַּעֲשֶׂה אִם לֹא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים.

אֲבָל אִם אָמְרוּ לוֹ לְהָבִיא עֵדִים אוֹ רְאָיָה, וְאָמַר "אֵין לִי", אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ כְּלוּם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמְרוּ לוֹ "יֵשׁ לְךָ עֵדִים"? וְאָמַר "אֵין לִי עֵדִים", "יֵשׁ לְךָ רְאָיָה"? וְאָמַר "אֵין לִי רְאָיָה", וְדָנוּ אוֹתוֹ וְחִיְּיבוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְחַיֵּיב אָמַר "קִרְבוּ אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וַהֲעִידוּנִי", אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפוּנְדָתוֹ (פֵּירוש: חָלוּק קָטָן בִּתְפִירוֹת כְּעֵין כִּיסִין), אֵין זֶה כְּלוּם, וְאֵין מַשְׁגִּיחִים עָלָיו וְעַל רְאָיָיתוֹ.

הַגָּהּ: אֲבָל אִם לֹא אָמַר "אֵין לִי רְאָיָה", אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתַק עַד שֶׁנִּתְחַיֵּיב בַּדִּין, וְאַחַר כָּךְ אָמַר "קִרְבוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ", סוֹתֵר הַדִּין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיְתָה הָרְאָיָה אֶצְלוֹ וְהָעֵדִים עִמּוֹ בַּמְּדִינָה. אֲבָל אִם אָמַר "אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה", וּלְאַחַר מִכָּאן בָּאוּ לוֹ עֵדִים מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ שֶׁהָיְתָה דִּסְקִיָּא שֶׁל אָבִיו שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַשְּׁטָרוֹת מוּפְקֶדֶת בְּיַד אֲחֵרִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים הוּא הַדִּין שְׁטָרוֹת שֶׁלּוֹ, וּבָא זֶה שֶׁהַפִּיקָּדוֹן אֶצְלוֹ וְהוֹצִיא לוֹ רְאָיוֹתָיו, הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְסוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִטְעוֹן וְלוֹמַר: "זֶה שֶׁאָמַרְתִּי אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְצוּיִים אֶצְלוֹ". וְדַוְקָא שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁאוֹתָן הַשְּׁטָרוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן שְׁטָרוֹת הַמּוּפְקָדִים.

וְכָל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לִטְעוֹן וְלוֹמַר "מִפְּנֵי כָּךְ וְכָךְ אָמַרְתִּי אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה", וְהָיָה מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, הֲרֵי זֶה לֹא סָתַם טַעֲנוֹתָיו, וְסוֹתֵר. לְפִיכָךְ, אִם פֵּירַשׁ וְאָמַר "אֵין לִי עֵדִים כְּלָל – לֹא הֵנָה וְלֹא בִּמְדִינַת הַיָּם, וְלֹא רְאָיָה כְּלָל – לֹא בְּיָדוֹ וְלֹא בְּיַד אֲחֵרִים", אֵינוֹ יָכוֹל לִסְתּוֹר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדוֹל. אֲבָל יוֹרֵשׁ שֶׁהָיָה קָטָן כְּשֶׁמֵּת מוֹרִישׁוֹ, וּבָאוּ עָלָיו טְעָנוֹת מֵחֲמַת מוֹרִישׁוֹ אַחַר שֶׁהִגְדִּיל, וְאָמַר "אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה", וְאַחַר שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין חַיָּיב, אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים: "אָנוּ יוֹדְעִים לְאָבִיךָ עֵדוּת שֶׁתִּסְתּוֹר בָּהּ דִּין זֶה", אוֹ שֶׁאָמַר לֵיהּ אֶחָד: "מוֹרִישְׁךָ הִפְקִיד רְאָיָה זוֹ", הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִיָּד וְסוֹתֵר, שֶׁאֵין הַיּוֹרֵשׁ קָטָן יוֹדֵעַ כָּל רְאָיוֹת מוֹרִישׁוֹ.

הַגָּהּ: וְכָל זֶה בִּסְתָמָא, אֲבָל אִם הֵבִיא הַגָּדוֹל אַחַר כָּךְ רְאָיָה וְעֵדִים שֶׁלֹּא יָדַע מֵאֵלּוּ עֵדִים שֶׁהֵבִיא אַחַר כָּךְ, אוֹ (קָטָן) שֶׁבָּאוּ עֵדִים וְאוֹמְרִים שֶׁשְּׁטָרוֹת שֶׁל אָבִיו הָיוּ בְיָדוֹ, וְיָדַע בָּהֶן כְּשֶׁיָּרַד לְדִין, הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם.