Mishnahמשנה



Day 1
יום א׳
Download this page
הורדת הדף

משנה:  מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חֲצוֹת.

From what time can one recite the evening Shema? From the time that the Kohanim enter in order to eat their terumah, until the end of the first watch – these are the words of Rabbi Eliezer, but the other Rabbis say until midnight.

עתוי״ט:  מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? - תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי, דִּכְתִיב: "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו׳:ז)". מִשָּׁם לָמַד שֶׁחוֹבָה עַל אָדָם לִקְרוֹת שְׁמַע בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, וְשָׁאַל עַכְשָׁיו מֵאֵימָתַי זְמַנּוֹ. וּמִדִּכְתִיב "בְּשָׁכְבְּךָ" בְּרֵישָׁא, הִקְדִּים שֶׁל עַרְבִית. (גְּמָרָא)

From what time can one recite the evening Shema? - The Tanna is referring to the posuk which says “when you lie down and when you arise (Devarim 6:7)”. From there he learned that a person has an obligation to recite the Shema in the evening and in the morning, and he is now asking from what time [can one fulfill the obligation]. And since the posuk says “when you lie down” first, he deals with the evening recitation first. (Gemora)

עתוי״ט:  מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן - כְּלוֹמַר: שֶׁמּוּכֶנֶת לִפְנֵיהֶם, וּכְלוּם חָסֵר כִּי אִם לֶאֱכוֹל.

From the time that the Kohanim enter in order to eat their terumah - that is, the terumah has been prepared for them and is ready for them to eat, [but not that they actually eat it at that time because they first need to recite the Shema].

רע״ב:  מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן - כֹּהֲנִים שֶׁנִּטְמְאוּ וְטָבְלוּ אֵין יְכוֹלִים לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁן, דְּהַיְינוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים.

From the time that the Kohanim enter in order to eat their terumah - Kohanim who became tamei but who have now immersed [in a mikveh] cannot eat terumah until sunset, that is, until the stars come out.

וְהָא דְּלֹא תָנֵי מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמָע לָן, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הַכֹּהֲנִים בְּטוּמְאָה שֶׁטָּהֳרָתָן תְּלוּיָה בְקָרְבָּן כְּגוֹן זָב וּמְצוֹרָע, אֵין הַכַּפָּרָה מְעַכַּבְתָּן מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, דִּכְתִיב: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים (ויקרא כ״ב:ז)" – בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.

And the reason why it does not teach [explicitly that one can recite the evening Shema] from when the stars come out, is in order to teach us another halachah apropos of this one, that if Kohanim became tamei with a type of tumah which requires the bringing of a sacrifice, for example, a zav or a metzora, the atonement [which they will only obtain the following morning when they bring their sacrifice] does not prevent them from eating terumah [already from the night], as it says: “the sun will set and he/it will be cleansed, and afterwards he can eat from holy food (Vayikra 22:7)” – the arrival of sunset [is a factor which] prevents him from eating terumah, but his atonement [is not a factor which] prevents him from eating terumah.

עתוי״ט:  דְּהַקְּרָא "וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים" מוֹקְמִינַן לֵיהּ בִּתְרוּמָה, בִּיבָמוֹת דַּף ע״ד, וְהָכִי מַשְׁמַע קְרָא: עַד שֶׁיִּטְהַר הָרָקִיעַ מִן הָאוֹר, וְהַיְינוּ כְּשֶׁיֵּצְאוּ כּוֹכָבִים. (הָרַמְבַּ״ם)

The Rambam explains that the gemora in Yevamos 74a established that the posuk “and afterwards he can eat from the holy food” refers to terumah, and the posuk means [that he cannot eat terumah] until the sky is cleansed of light, that is, when the stars come out.

רע״ב:  עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה - שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה נֶחְלָק לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לֹא מִקְרֵי תוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע דִּשְׁכִיבָה, וְלֹא קָרִינָא בֵיהּ "בְּשָׁכְבְּךָ".

Until the end of the first watch - the first third of the night, because the night is divided into three watches. And from this time onwards we can no longer call it the time for the recitation of the Shema of lying down since it is no longer called [the time] “when you lie down” (i.e. when you go to lie down, since people usually have gone to lie down by then).

עתוי״ט:  עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה - מִשְׁמְרוֹת עֲבוֹדָה שֶׁל מַלְאָכִים וְשִׁיר שֶׁלָּהֶם נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים – רִאשׁוֹנָה לְכַת אַחַת, שְׁנִיָה לְכַת אֲחֶרֶת, שְׁלִישִׁית לְכַת שְׁלִישִית. (רַשִׁ״י)

Until the end of the first watch - Rashi explains that the duty periods of the work and the singing of the angels are divided into three parts – the first for one group, the second for another group, the third for a third group.

רע״ב:  וּמִקַּמֵּי צֵאת הַכּוֹכָבִים נַמִּי יְמָמָא הוּא וְלַאו זְמַן שְׁכִיבָה, וְהַמַּקְדִּימִים וְקוֹרִים קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם סוֹמְכִים אַהָא דְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר לְקַמָּן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר "תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה", שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ קוֹדֶם הַלַּיְלָה, וְקַיְימָא לָן דְּעָבַד כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבַד, וּמִיָּד כְּשֶׁכָּלָה זְמַן הַמִּנְחָה מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית.

And before the stars have come out also, it is daytime and not the time of lying down. However, those who recite the Shema of the evening whilst it is day rely on the opinion of Rabbi Yehudah who says later on in the fourth perek that “[the time for] the Minchah prayer is until פְּלַג הַמִּנְחָה”, which is an hour and a quarter before the night, and it has been established that one may conduct himself according to the opinion of Rabbi Yehudah, and thus when the time of Minchah ends immediately thereafter begins the time for the recitation of the evening Shema.

משנה:  רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

Rabban Gamliel says until daybreak.

רע״ב:  עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר - דְּכָל הַלַּיְלָה מִקְרֵי זְמַן שְׁכִיבָה. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁגַּם חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ, וְלֹא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה.

Until daybreak - because [Rabban Gamliel holds that] the whole night is called the time of lying down (when one is lying down). The halachah is according to the opinion of Rabban Gamliel because the other Rabbis also agree with him, and they only said [that the time for the recitation of the Shema is] until midnight in order to keep a person far from sin.

וּמִיהוּ לְכַתְּחִילָּה מִשֶּׁהִגִּיעַ עוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית דְּמַתְנִיתִין דְּהַיְינוּ מִצֵּאת הַכּוֹכָבִים, אָסוּר לִסְעוֹד וְכָל שֶׁכֵּן לִישׁוֹן עַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל.

However, the preferable way to conduct oneself is that once the time for the recitation of the Shema as taught by our Mishnah arrives, that is, once the stars come out, it is forbidden to eat a meal and all the more so to sleep until one recites the Shema and prays.

עתוי״ט:  עַמּוּד הַשַּׁחַר - יֵשׁ רְגִילִין לְפוֹתְרוֹ כּוֹכַב הַשַּׁחַר, וְכֵן כָּתַב הָרְדַ״ק בְּמִזְמוֹר אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁיֵּשׁ מְפָרְשִׁים אַיֶּלֶת שֵׁם לְכוֹכַב הַשַּׁחַר. אַךְ בְּכָאן אֵין נָכוֹן לְפָרֵשׁ שֶׁעַמּוּד יִהְיֶה שֵׁם לְכוֹכַב הַהוּא, שֶׁלְּשׁוֹן עַמּוּד לֹא יִצְדָּק.

עַמּוּד הַשַּׁחַר - some are accustomed to interpret this phrase as meaning the morning star (usually meaning Venus), and similarly the Radak writes in Tehillim 22:1 that the word אַיֶּלֶת is another name for that star. But here it is incorrect to explain that עַמּוּד is another name for that star, because the word עַמּוּד cannot be justified to mean this.

משנה:  מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר חַיָּיבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

It once happened that his sons came from a wedding feast, and they said to him: We have not recited the Shema. He said to them: If it is not yet daybreak you are [still] obligated to recite it.

רע״ב:  מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה - בְּנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, וְהָכִי קָאָמְרֵי לֵיהּ:

It once happened that his sons came from a wedding feast - the sons of Rabban Gamliel heard that the other Rabbis taught [that the time for the recitation of the evening Shema is] until midnight, and this is what they said to their father:

הָא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלָךְ, דַּוְקָא קָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת וְתוּ לֹא, וְיָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, אוֹ דִּילְמָא רַבָּנָן כְּוָותָךְ סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה?

“This dispute between you and the other Rabbis – did they mean only until midnight and no later, and when there is a dispute between a majority of Rabbis and an individual Rabbi the halachah is according to the opinion of the majority (and hence we are no longer obligated to recite the Shema), or perhaps the other Rabbis agree with your opinion [that the obligation to recite the Shema is until daybreak], and the reason why they said until midnight was in order to keep a person far from sin?”

וְאָמַר לְהוּ: רַבָּנָן כְּוָותִי סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה, וְחַיָּיבִים אַתֶּם לִקְרוֹת.

He replied to them: “The other Rabbis agree with my opinion, and the reason why they said until midnight was in order to keep a person far from sin, and [thus] you are [still] obligated to recite the Shema.”

עתוי״ט:  כְּלוֹמַר: בְּפֵירוּשׁ "בְּשָׁכְבְּךָ" כְּוָותִי סְבִירָא לְהוּ דְּפֵירוּשׁוֹ כָּל הַלַּיְלָה וּדְלֹא כְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת שֶׁהֵם עָשׂוּ סְיָג, וּבְהָא פְּלִיגֵי עָלַי.

That is, they agree with me with respect to the explanation of the term “when you lie down”, that it means [when you are lying down and thus means] the whole night – unlike the opinion of Rabbi Eliezer – and the reason why they said until midnight was because they made a safeguard, and in this point they argue with me.

אִם כֵּן בַּסְּיָג אֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְלֹא כָתַב לְמַעְלָה הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַל עִיקַּר דִּין תּוֹרָה.

If so, concerning the safeguard the halachah is not like Rabban Gamliel, and thus when the Rav wrote earlier that the halachah is according to the opinion of Rabban Gamliel [he meant] only with respect to the basic law of the Torah [that the obligation to recite the Shema is until daybreak].

משנה:  וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר – הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה.

And not only this, but whenever the Rabbis said until midnight the obligation of the mitzvah is until daybreak. [Concerning] the burning of the fats and limbs, the obligation of the mitzvah is until daybreak. And [concerning] all [the sacrifices] which must be eaten within one day (the day of the sacrifice and the following night), the obligation of the mitzvah is until daybreak. If so, why did the Rabbis say until midnight? In order to keep a person far from sin.

רע״ב:  וְלֹא זוֹ בִּלְבַד - כּוּלָּהּ מִילְּתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא דְּאָמַר לְבָנָיו.

And not only this - Rabban Gamliel said all of this to his sons.

רע״ב:  הֶקְטֵר חֲלָבִים - שֶׁל קָרְבָּנוֹת, וְאֵבָרִים - שֶׁל עוֹלַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ בַיּוֹם, מִצְוָה לְהַעֲלוֹת הַנְּתָחִים כָּל הַלַּיְלָה, דִּכְתִיב: "הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר (ויקרא ו׳:א)".

The burning of the fats - of the sacrifices, and the limbs - of the daily afternoon burnt-offering whose blood was sprinkled by day, it is a mitzvah to place the sacrificial parts on the altar the whole night, as it says: “it is that which goes up upon the firewood upon the altar the whole night until the morning (Vayikra 6:1)”.

עתוי״ט:  וְאַף עַל גַּב דְּפַשְׁטֵיהּ דִקְרָא בְכָל עוֹלָה כְתִיב וְלַאו דַוְקָא בְעוֹלַת תָּמִיד, וּבְרֵישׁ פֶּרֶק ו׳ דִּפְסָחִים מוּכָח דְּכָל אֵימוּרֵי קָדָשִׁים דִּינָן כָּל הַלַּיְלָה, אֶלָּא נָקַט מִילְּתָא פְּסִיקָא.

Even though the simple understanding of the posuk is that it is talking about all burnt-offerings and not just the daily burnt-offering, and from the beginning of the sixth perek of Pesachim it is clear that all sacrificial parts have this law [that they can be burned on the altar] the whole night, the Rav mentioned [only the daily burnt-offering, because it is] something which is undisputedly true.

רע״ב:  וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד - כְּגוֹן תּוֹדָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם שֶׁהֵם נֶאֱכָלִים לְיוֹם וָלַיְלָה, זְמַן אֲכִילָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא הַמֵּבִיא לִידֵי נוֹתָר.

And everything which must be eaten within one day - for example a thankgiving offering or a sin-offering or a guilt-offering or suchlike, which are eaten for a day and a night, the time for their eating is until daybreak, at which time they enter into the status of a leftover offering.

רע״ב:  אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת - בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַאֲכִילַת קָדָשִׁים. אֲבָל בְּהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים לֹא אָמְרוּ בוֹ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּלָל, וְלֹא נָקַט לֵיהּ הָכָא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה.

If so, why did the Rabbis say until midnight? - by the recitation of the Shema and by the eating of sacrifices. But concerning the burning of the fats and limbs the Rabbis never said [that they should be performed] until midnight, and they are only mentioned here in order to teach that every nighttime mitzvah can be done the whole night (just as these can be done the whole night, so too all other nighttime mitzvos can be done the whole night – even when it says that they should be performed before midnight).

רע״ב:  כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה - שֶׁלֹּא יָבוֹא לְאָכְלָן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיִתְחַיֵּיב כָּרֵת. וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁלֹּא יֹאמַר עֲדַיִין יֵשׁ לִי שָׁהוּת וְתַעֲבוֹר עוֹנָתָהּ.

In order to keep a person far from sin - so that he will not [accidently] come to eat them after daybreak and be liable to be punished by Kareis. So too with the recitation of the Shema, so that a person will not say “I still have time [to recite it]” and its time will expire.

משנה:  מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי.

From what time can one recite the morning Shema? From when one can distinguish between techeiles and white. Rabbi Eliezer says between techeiles and leeks.

רע״ב:  בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן - בֵּין חוּטֵי תְּכֵלֶת לְחוּטֵי לָבָן שֶׁבַּצִּיצִית. פֵּירוּשׁ אַחֵר: גִּיזַת צֶמֶר שֶׁצָּבְעָהּ תְּכֵלֶת וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִקְלַט הַצֶּבַע יָפֶה וְנִשְׁאַר לָבָן.

Between techeiles and white - between the strings of techeiles and the white strings. Another explanation: a woolen fleece which was dyed techeiles but which has places where the dye was not absorbed very well and remain white.

רע״ב:  בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי - צֶבַע הַתְּכֵלֶת קָרוֹב לְגַּוַּון שֶׁל כַּרְתִי - כְּרִישִׁין, שֶׁקּוֹרִין פּוֹרוֹשׁ בְּלַעַ״ז.

Between techeiles and כַּרְתִי - the color of techeiles is close to the color of כַּרְתִי - leeks, which are called poros in French.

משנה:  וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.

And one should complete it before sunrise. Rabbi Yehoshua says until the third hour, because it is the way of kings to arise at the third hour.

עתוי״ט:  וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה - כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה כְּוָּתִיקִים שֶׁזָּכַר הָרַעַ״ב בְּפֶּרֶק ג׳ מִשְׁנָה ה׳.

And he should complete it before sunrise - in order to juxtapose [the mention of] redemption to the [beginning of the] Shemoneh Esrei like the Vasikin do, as the Rav mentions in Mishnah 3:5.

עתוי״ט:  הָנֵץ הַחַמָּה - הוּא מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ו׳:יא)", כְּלוֹמַר: עַד שָׁעָה שֶׁהַחַמָּה מַתְחֶלֶת לִזְרוֹחַ בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. (הָרִ״י)

הָנֵץ הַחַמָּה - The Ri explains that this comes from the expression of the posuk “if the pomegranates have started to grow”, that is, before the time that the sun starts to shine over the mountain tops.

רע״ב:  עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת - בַּיּוֹם, עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית שֶׁהוּא רְבִיעַ הַיּוֹם בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִים. וּלְעוֹלָם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הוּא עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיָּמִים אֲרוּכִּים בֵּין קְצָרִים.

Until the third hour - of the day, until the end of the third hour which is [the first] quarter of the day when the lengths of the days and nights are equal (twelve hours). And the time for the recitation of the morning Shema is always until [the first] quarter of the day, whether the days are long or short.

וְכֵן הָא דִתְנַן לְקַמָּן (פֶּרֶק ד׳ מִשְׁנָה א׳) "תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם", הַיְינוּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת דְּנָקַט לְפִי שֶׁשְּׁלִישׁ הַיּוֹם הוּא אַרְבַּע שָׁעוֹת בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִין.

Similarly, that which is taught later on in Mishnah 4:1 “the morning prayer is until four hours of the day”, means until [the end of the first] third of the day, and the reason why it says four hours is because a third of the day is four hours when the days and nights are equal.

וְכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּשְׁנָה כָּךְ וְכָךְ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, עַל דֶּרֶךְ זֶה אַתָּה צָרִיךְ לַחֲשׁוֹב וְלָדוּן. זוֹ הֵבַנְתִּי מִפֵּירוּשֵׁי הָרַמְבַּ״ם וְנִתְקַבֵּל לִי.

And wherever it says in the Mishnah such-and-such hours of the day, you should evaluate it in the same way. This is what I have understood from the explanation of the Rambam, and I have accepted it [as being the correct explanation].

וְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים שֶׁאֵין עוֹמְדִין מִמִּטָּתָן עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית, וְרַחֲמָנָא דְאָמַר "וּבְקוּמֶךָ" – עַד שָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים מִמִּטָּתָן קָאָמַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

And the reason why Rabbi Yehoshua said until three hours of the day is because it is the way of kings not to arise from their beds until the end of the third hour, and the Torah says “and when you arise” – until the time that everyone arises from their beds. The halachah is like Rabbi Yehoshua.

עתוי״ט:  וְאַף עַל גַּב דְּבִפְרָקִים י״ד וְי״ח דְּשַׁבָּת פָּסְקוּ דְּלֹא כְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְלָכִים הֵן, הָכָא שָׁאנֵי, דְּהוֹאִיל וַעֲדַיִין זְמַן קִימָה לְמִקְצָת, יוֹצֵא בְּדִיעֲבַד. (הָרִ״י)

And even though in the 14th and 15th chapters of Shabbos the halachah was decided not like the opinion of Rabbi Shimon who said that all of the children of Yisrael are kings, it is different here, because since it is the time when some people arise, a person can still fulfill his obligation, albeit in not the choicest manner. (Ri)

רע״ב:  וּמִיהוּ לְכַתְּחִילָּה צָרִיךְ לְכַוֵּין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַוָּתִיקִים עוֹשִׂים.

However, a person should preferably coordinate his recitation of the Shema with sunrise as the Vasikin do.

משנה:  הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד – כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה.

One who reads from this time onwards does not lose out - he is like a person who reads the Torah.

רע״ב:  לֹא הִפְסִיד - כְּלוֹמַר: לֹא הִפְסִיד מִלְּבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ קוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.

He does not lose out - that is, he does not lose the ability to make the blessings before and after the Shema - even though its time has passed he makes the blessings before and after.

רע״ב:  כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָה, יֵשׁ לוֹ קִיבּוּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַתּוֹרָה.

Like a person who reads the Torah - even though he has not fulfilled his obligation to read the Shema at the right time, he will receive a reward like one who reads the Torah.

משנה:  בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבּוֹקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ". אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"? בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.

רע״ב:  יַטּוּ - עַל צִדֵּיהֶם, דִּכְתִיב: "בְּשָׁכְבְּךָ" – דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה.

רע״ב:  יַעַמְדוּ - דִּכְתִיב: "וּבְקוּמֶךָ" – דֶּרֶךְ קִימָה.

רע״ב:  כְּדַרְכּוֹ - בֵּין בְּקִימָה, בֵּין בִּישִׁיבָה, בֵּין בִּשְׁכִיבָה, בֵּין בַּהֲלִיכָה.

עתוי״ט:  וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ - בֵּית הִלֵּל מְבִיאִין רְאָיָה מִפָּסוּק "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כְּלוֹמַר: כְּפִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לֹא בִשְׁכִיבָה וְלֹא בְקִימָה. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֶׁלֹּא בָא "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" אֶלָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע – כְּלוֹמַר: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵינְךָ עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַתָּה חַיָּיב בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל אִם הָיִיתָ מִתְעַסֵּק בְּמִצְוָה אֲחֶרֶת אֵינְךָ חַיָּיב בָּה. וּלְכָךְ אָמְרֵי בֵית הִלֵּל דְּאִם כֵּן הוּא מְבוֹאָר שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בַדֶּרֶךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. (הָרַמְבַּ״ם)

משנה:  אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

רע״ב:  כְּדַי הָיִיתָ - רָאוּי הָיִיתָ לֵיהָרֵג, וְאִם הָיִיתָ מֵת הָיִיתָ מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשְׁךָ.

משנה:  בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיה – אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה.

עתוי״ט:  בַּשַּׁחַר - הָכָא דְמַיְירֵי בִּבְרָכוֹת דְּלֹא כְתִיבֵי בַקְּרָא, נִיחָא לֵיהּ לְמִנְקָט בְּרֵישָׁא דְשַׁחַר כִּדְאַשְׁכְּחָן בְּתָמִיד דְּנָקִיט בּוֹקֶר תְּחִילָּה. אֲבָל בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּמַיְירֵי בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּקָאֵי אַקְּרָא, נָקִיט בְּרֵישָׁא דְעַרְבִית.

רע״ב:  שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ - "יוֹצֵר אוֹר" וְ"אַהֲבָה", וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ - "אֱמֶת וְיַצִּיב".

רע״ב:  וּבָעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ - "מַעֲרִיב עֲרָבִים" וְ"אַהֲבַת עוֹלָם", וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ - "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" וְ"הַשְׁכִּיבֵנוּ".

עתוי״ט:  וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ - שֶׁבַע בְּרָכוֹת הַלָּלוּ עַל שֵׁם "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ (תהילים קי״ט:קסד)". (רַשִׁ״י בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי)

וְ"יִרְאוּ עֵינֵינוּ" לֹא חָשִׁיב, דְּתַקָּנָה אַחֶרֶת הִיא. (תּוֹסָפוֹת)

רע״ב:  אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה - אַשְּׁתַּיִם שֶׁלְּפָנֶיהָ קָאֵי. "יוֹצֵר אוֹר" אֲרוּכָּה שֶׁפּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" וְחוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ", וְכֵן "מַעֲרִיב עֲרָבִים". "אַהֲבָה" קְצָרָה שֶׁחוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ" וְאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ".

משנה:  מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתּוֹם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם, וְשֶׁלֹּא לַחְתּוֹם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתּוֹם.

רע״ב:  לַחְתּוֹם - בְּ"בָרוּךְ".

רע״ב:  שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם - כְּגוֹן בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת.

עתוי״ט:  לְפֵירוּשׁוֹ בְּאֲרוּכָּה וּקְצָרָה, הָכִי פֵּירוּשׁוֹ: לְהַאֲרִיךְ – לִפְתּוֹחַ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר – שֶׁלֹּא לִפְתּוֹחַ. לְקַצֵּר – שֶׁלֹּא לִפְתּוֹחַ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ – לִפְתּוֹחַ. וַהֲדַר תָּנֵי לַחְתּוֹם.

וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם מְפָרֵשׁ לְהַאֲרִיךְ – כְּלוֹמַר: לְהַתְחִיל וְלַחְתּוֹם בְּ"בָרוּךְ", אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר – כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל אוֹ שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם. לְקַצֵּר – כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל בְּ"בָרוּךְ" אוֹ שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ – כְּלוֹמַר: לְהַתְחִיל וְלַחְתּוֹם בְּ"בָרוּךְ".

משנה:  מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.

רע״ב:  מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת - פָּרָשַׁת צִיצִית אוֹמְרִים אוֹתָהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַיְלָה זְמַן צִיצִית, דִּכְתִיב: "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ" – פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹמְרִים אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבָּהּ.

משנה:  אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דברים ט״ז:ג) " - "יְמֵי חַיֶּיךָ"הַיָּמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "יְמֵי חַיֶּיךָ"הָעוֹלָם הַזֶּה, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

רע״ב:  כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה - הָיִיתִי נִרְאֶה זָקֵן וְלֹא זָקֵן מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו יוֹם שֶׁמִּנּוּ אוֹתוֹ נָשִׂיא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זָקֵן וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם דָּרַשׁ בֶּן זוֹמָא מִקְרָא זֶה.

עתוי״ט:  כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (ברכות כח.): בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּתְמַנָּה "לֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵּירְשׁוּהָ".

וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּלִרְבוּתָא קָאָמַר "וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת" – כְּלוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה חָכָם מוּפְלָג וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת מִצַּד חָכְמָתוֹ שֶׁהֲרֵי זָכָה לְנֵס, אֲפִילּוּ הָכִי בַּזֶּה לֹא זָכִיתִי עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא.

רע״ב:  וְלֹא זָכִיתִי - לֹא נִצַּחְתִּי לַחֲכָמִים. וְדוֹמֶה לוֹ בַּשַּׁ״ס בְּפֶרֶק בְּנוֹת כּוּתִים (נדה לח:) "בְּהָא זָכִינְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבָּנָן" – כְּלוֹמַר: נִצְּחָם.

עתוי״ט:  שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן תִּזְכֹּר" – וּמִפְּנֵי שֶׁפָּרָשַׁת צִיצִית שְׁגוּרָה בְּפִי כֹּל מִפְּנֵי קְרִיאָתָהּ בַּיּוֹם בַּעֲבוּר מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ, הִילְכָּךְ הִנְהִיגוּ לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה לָצֵאת בָּהּ הַזְכָּרַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה.