אָמַר אֵחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין: "יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא", נוֹתְנִין לוֹ זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹסְקִין הַדִּין, וְצָרִיךְ לְשַׁלֵּם. וְאִם מְבִיאָן אַחַר כָּךְ יִסְתּוֹר הַדִּין. וְאִם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְבֵית דִּין שֶׁפְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הֵם עֵדִים בַּדָּבָר וְהִרְחִיקוּ נְדוֹד, נוֹתְנִים לוֹ זְמַן עַד שֶׁיּוּכַל לְהָבִיא. וְהוּא הַדִּין אִם יָדוּעַ לְבֵית דִּין שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר דְּבָרָיו תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים, אֵין נוֹתְנִין לוֹ זְמַן לְבַטָּלָה. וְעַיֵּין לְקַמָּן סִימָן צ"ח סָעִיף ד'.

הָא דְּיָהֲבֵי זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם, דַּוְקָא כְּשֶׁתְּבָעוּהוּ תְּחִילָּה בְּלֹא רְאָיָה וְחִיְּיבוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּשָּׁבַע, וְזֶה טוֹעֵן: "יֵשׁ לִי רְאָיָה וְאֵינָהּ מְצוּיָה עַתָּה בִּיָדִי וְאֵינִי רוֹצֶה לְקַבֵּל שְׁבוּעָתוֹ", אָז נוֹתְנִין לוֹ זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל אִם טָעַן תְּחִילָּה: "יֵשׁ לִי רְאָיָה וְאֵינָהּ מְצוּיָה עַתָּה בְּיָדִי", מַה צּוֹרֶךְ לִיתֵּן לוֹ זְמַן – לִכְשֶׁיָּבִיא יָשִׁיב לוֹ הַנִּתְבָּע, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יָבִיא לֹא יָשִׁיב לוֹ טַעֲנָה. וְאִם חָזַר וְאָמַר: "אֵין לִי רְאָיָה", יָשִׁיב לוֹ בְּלֹא רְאָיָה. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבָּע וְנִפְטָר, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לְהָבִיא עוֹד רְאָיָה.

הַגָּהּ: וְאִם הַנִּתְבָּע מְבַקֵּשׁ זְמַן כְּדֵי לְהָשִׁיב עַל טַעֲנַת הַתּוֹבֵעַ, אִם נִרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דְּחִיָּה, אֵין נוֹתְנִין לוֹ זְמַן וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב מִיָּד. אֲבָל אִם נִרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁצָּרִיךְ זְמַן כְּדֵי לַחֲשׁוֹב וְלָשִׂים לִבּוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ, נוֹתְנִין לוֹ זְמַן כְּפִי הַצּוֹרֶךְ. אֲבָל אִם כָּתַב בַּשְּׁטָר שֶׁיִּפְרַע לוֹ בְּלִי דְּחִיָּה, כָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּים.

טָעַן אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים: "יֵשׁ לִי זְכוּת בְּעֵדִים אוֹ בִּרְאָיָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּיַד מִי הוּא", חַיָּיב הַדַּיָּין לְהָטִיל חֵרֶם עַל כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת, בְּעֵדִים אוֹ בִּרְאָיָה, שֶׁיּוֹדִיעַ לַדַּיָּין. אֲפִילּוּ אִם הַזְּכוּת שֶׁל הָעֵדִים וְהָרְאָיָה יוֹדֵעַ בָּהֶם מִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, חַיָּיב לְהַגִּיד. הַגָּהּ: וְעַיֵּין לְקַמָּן סִימָן ע"א סָעִיף ז' וְח' כֵּיצַד נוֹתְנִים חֵרֶם. וְעַיֵּין לְקַמָּן סִימָן צ"ב סָעִיף ו' אִם טוֹעֵן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הוּא פָּסוּל לִישָּׁבֵע, אִם נוֹתְנִים חֵרֶם עַל זֶה.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "שְׁטָר שֶׁבְּיָדְךָ זְכוּת יֵשׁ לִי בּוֹ" – אִם הַלָּה מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ לָזֶה בּוֹ זְכוּת, חַיָּיב לְהוֹצִיאוֹ בְּבֵית דִּין, וּבֵית דִּין יַעְתִּיקוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ מִזְּכוּתוֹ. אֲבָל אִם הֲלָה אוֹמֵר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ שְׁטָר שֶׁיְּהֵא בּוֹ שׁוּם זְכוּת לָזֶה, אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לְהַרְאוֹת שְׁטָר לְשׁוּם אָדָם. אֲבָל אִם יִרְצֶה זֶה לְהַחֲרִים חֵרֶם סְתָם לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת בּוֹ, מִי שֶׁיַּרְאֶנּוּ, יַחֲרִים. וְאִם טָעַן זֶה בְּוַדַּאי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת בּוֹ הוּא אֶצְלוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע הֶיסֵת שֶׁאֵינוֹ אֶצְלוֹ.

הַמּוֹצִיא שְׁטָר עַל חֲבֵירוֹ, וְהַלָּה טוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִיּוּף וְשָׁאַל שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַטְפָּסַת הַשְּׁטָר כְּדֵי לְדַקְדֵּק בּוֹ, נוֹתְנִים לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "בְּלֹא טְפִיסַת טוֹפֶס מִזֶּה הַשְּׁטָר".