מַלְוֶה שֶׁאָמַר עַל שְׁטָר שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁהוּא אֲמָנָה אוֹ פָּרוּעַ, אִם הוּא חַיָּיב לַאֲחֵרִים וְאֵין לוֹ מִמַּה לִּפְרוֹעַ אֶלָּא מִזֶּה הַשְּׁטָר, וְכָתוּב בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וְהוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁהוּא בְּיַד שָׁלִישׁ, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִילּוּ אִם לֹא נוֹדַע בִּשְׁעַת הוֹדָאָתוֹ שֶׁהוּא חַיָּיב לַאֲחֵרִים וְנוֹדַע אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לָחוּב לַאֲחֵרִים. אֲפִילּוּ אִם מַפְסִיד גַּם לְעַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַשְּׁטָר הוּא מִמָּאתַיִם, וְאֵינוֹ חַיָּיב לַאֲחֵרִים אֶלָּא מָנֶה, אֵינוֹ נֶאֱמָן.

וְאִם אַחַר שֶׁאָמַר: "שְׁטַר אֲמָנָה הוּא", פָּרַע לְבַעַל חוֹבוֹ וּבָא לִגְבּוֹת הַשְּׁטָר מֵהַלּוֶֹה, רוֹאִים – אִם כְּשֶׁבַּעַל חוֹבוֹ בָּא לִגְבּוֹת מִזֶּה הַשְּׁטָר אָמַר: "שְׁטַר אֲמָנָה הוּא", אָז וַדַּאי לֹא הָיְתָה כַּוָּונָתוֹ אֶלָּא לִדְחוֹת בַּעַל חוֹבוֹ, וְחוֹזֵר וְגוֹבֶה חוֹבוֹ. אֲבָל אִם בְּלֹא תְּבִיעַת בַּעַל חוֹבוֹ הוֹדָה שֶׁשְּׁטַר אֲמָנָה הוּא, אֵינוֹ חוֹזֵר וְגוֹבֶה בּוֹ.

אִם אָמַר הַמַּלְוֶה: "זֶה הַשְּׁטָר אֱמֶת הוּא, שֶׁהַלֹּוֶה צִוָּה לָעֵדִים לִכְתּוֹב בַּשְּׁטָר אֶלֶף דִּינָר, וְהוּא הֶאֱמִין בִּי שֶׁלֹּא אֶתְבַּע מִמֶּנּוּ כִּי אִם חָמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָרִים", כָּשֵׁר. אֲבָל אִם אוֹמֵר שֶׁטָּעוּ הָעֵדִים כְּשֶׁכָּתְבוּ אֶלֶף דִּינָרִים, הֲרֵי הַשְּׁטָר כְּחֶרֶס, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ נֶאֱמָנוּת בַּשְּׁטָר, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶיסֵת, וְנִפְטַר.

וְאִם אוֹמֵר עַל שְׁטָר שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁהוּא שֶׁל אֲחֵרִים, עַיֵּין לְקַמָּן סִימָן צ"ט.