סוֹפֵר שֶׁבָּא לִכְתּוֹב טָפְסֵי שְׁטָרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְצוּיִם אֶצְלוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְיָכוֹל לִכְתּוֹב הַכֹּל – שֵׁם הַלּוֶֹה וְהַמַּלְוֶה וְהַמָּעוֹת, רַק שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַזְּמַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוּּקְדָּם.

אֲבָל שְׁטָר שֶׁנִּכְתַּב עַל הַלְוָאָה אַחַת וְנִפְרַע, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וְלִלְווֹת בּוֹ, אֲפִילּוּ אִם הַכֹּל בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ מוּקְדָּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ. וְאִם פָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ בְּאוֹתוֹ שְׁטָר אוֹתוֹ מִקְצָת, דְּהָוֵי נִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ לְאוֹתוֹ מִקְצָת.

הַגָּהּ: וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר הָא דְּנִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ, הַיְינוּ הַקִּנְיָן הָרִאשׁוֹן, וְלָכֵן אִם חָזַר וְקִבֵּל קִנְיָן יָכוֹל לַחֲזוֹר וְלִלְוֹת בּוֹ. וַאֲפִילּוּ לֹא חָזַר וְהִקְנָה לוֹ, רַק שֶׁחָזַר וּמְסָרוֹ לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, לְמָאן דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה עִיקָּר אֲפִילּוּ בִּשְׁטָרוֹת. וְעַיֵּין לְקַמָּן סִימָן נ"א.