מִי שֶׁהִפְקִידוּ בְּיָדוֹ שְׁטָרוֹת וּמֵת הַמַּפְקִיד, וְטוֹעֵן הַנִּפְקָד: "מֵחַיִּים תָּפַסְתִּי אוֹתָם לְמַשְׁכּוֹן בִּשְׁבִיל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי עַל הַמַּפְקִיד", דְּאִילּוּ לִגְבּוֹתָם לֹא הָיָה מוֹעִיל בְּלֹא כְּתִיבָה – אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעָם מִמֶּנּוּ מֵחַיִּים וְלֹא רָצָה לְהַחֲזִירָם לוֹ, אָז הַוְיָא תְּפִיסָה. וְאִי לֹא, לֹא. וּמַיְירֵי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁהִפְקִידָם בְּיָדוֹ, וְגַם יֵשׁ עֵדִים שֶׁרָאוּם עַתָּה בְּיָדוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵּן הָיָה נֶאֱמָן בְּמִגּוֹ דְּנֶאֶנְסוּ אוֹ לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.

וְכָל זֶה לְדִינָא דִּגְמָרָא, אֲבָל לְמַאי דְּתַקּוּן רַבָּנָן שֶׁגּוֹבִין מִיטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי, גּוֹבִין מִשִּׁטְרוֹתֵיהֶם אֲפִילּוּ לֹא תָּפַס מֵחַיִּים.

הַגָּהּ: וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מִגּוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר "לְקוּחִין הֵם בְּיָדִי", מִכָּל מָקוֹם אִם תְּפָסָם מֵחַיִּים יוּכַל לוֹמַר "לְמַשְׁכּוֹן תְּפַסְתִּים", דְּלֹא כְּיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּלֹא יוּכַל לוֹמַר "לְמַשְׁכּוֹן תְּפַסְתִּים" אֶלָּא בְּיָדוּעַ שֶׁהָיָה חַיָּיב לוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ מִגּוֹ.