חושן משפט
סימן פ״ג
דִּין מַלְוֶה שֶׁהוֹדָה בִּשְׁטָר שֶׁהוּא מְזוּיָּף

אִם הַמַּלְוֶה מוֹדֶה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ דְּמֵי הַשְּׁטָר, אֶלָּא שֶׁאָמַר שֶׁקִּבְּלָם בִּשְׁבִיל מִלְוָה עַל פֶּה שֶׁהָיָה לוֹ עָלָיו, וְאֵין הַלּוֶֹה מוֹדֶה בְּאוֹתָהּ מִלְוָה, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ח.

אִם הַלּוֶֹה מוֹדֶה בִּשְׁתֵּי הַלְוָואוֹת, וּשְׁתֵּיהֶן עָבַר זְמַנָּן, וְנָתַן לוֹ מָנֶה סְתָם וְלֹא פֵּירַשׁ, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר שֶׁרוֹצֶה לַחֲשׁוֹב אוֹתָם בְּפִרְעוֹן הַחוֹב שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ עַל הַלּוֶֹה כָּל כָּךְ, וּבָאֲחֶרֶת יֵשׁ לוֹ כֹּחַ יוֹתֵר, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָרֵב, וְהַלּוֶֹה רוֹצֶה לַחֲשׁוֹב אוֹתָם בְּפִרְעוֹן הַמִּלְוָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ עָרֵב, כִּי אוֹמֵר שֶׁלְּאוֹתָהּ נִתְכַּוֵּין, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

וַאֲפִילּוּ אוֹמֵר בְּפֵירוּשׁ: "לֹא אֶפְרַע לְךָ אֶלָּא מֵחוֹב פְּלוֹנִי", וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: "לֹא אֲקַבְּלֵם אֶלָּא מֵחוֹב אַחֵר", הַדִּין עִם הַמַּלְוֶה.

הַגָּהּ: וַאֲפִילּוּ שָׁתַק כְּשֶׁקִּבְּלָם, יָכוֹל אַחַר כָּךְ לוֹמַר: "מַה שֶּׁשָּׁתַקְתִּי, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן לִי הַמָּעוֹת, וְלֹא אֲקַבְּלֵם רַק עַל חוֹב אַחֵר". וְכֵן אִם שָׁלַח עִם הַמַּלְוֶה מָעוֹת לַאֲחֵרִים וְקִבְּלָם בִּשְׁתִיקָה, יָכוֹל לוֹמַר אַחַר כָּךְ: "אֲקַבְּלֵם לְעַצְמִי, וּמַה שֶּׁשָּׁתַקְתִּי, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן לִי הַמָּעוֹת".

אִם הַלּוֶֹה אוֹמֵר: "מֵחוֹב פְּלוֹנִי שֶׁפְּלוֹנִי עָרֵב בּוֹ נְתַתִּים לְךָ, וְעַל מְנָת כֵּן קִיבַּלְתָּם", וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: "לֹא נִתְרַצֵּיתִי לְקַבְּלָם אֶלָּא מֵחוֹב פְּלוֹנִי שֶׁאֵין לִי בּוֹ עָרֵב" – אִם הַחוֹב שֶׁאָמַר הַלּוֶֹה שֶׁפְּרָעוֹ הוּא מִלְוָה עַל פֶּה, נֶאֱמָן הַלּוֶֹה בִּשְׁבוּעַת הֶיסֵת, וְנִפְטָר הָעָרֵב אֲפִילּוּ הָיָה קַבְּלָן.

וְאִם שְׁנֵי הַחוֹבוֹת יֵשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם שְׁנֵי שְׁטָרוֹת, אִם לֹא פְּרָעוֹ בְּעֵדִים, נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה בְּמִגּוֹ דְּלֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְנִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם יֵשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה.

וַאֲפִילּוּ אִם פְּרָעוֹ בְּעֵדִים, וּמְעִידִים שֶׁבְּתוֹרַת פֵּירָעוֹן נְתָנָם לוֹ, וְאֵינָם יוֹדְעִים מֵאֵיזֶה שְׁטָר, נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁקִּבְּלָם בִּשְׁבִיל הַחוֹב שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ עָרֵב, וְנִשְׁבָּע וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מֵהַלּוֶֹה אוֹ מֵהֶעָרֵב. וְאִם יֵשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, גּוֹבֶה בְּלֹא שְׁבוּעָה.

הוֹצִיא עָלָיו שְׁטָר מְקֻיָּם, וְאָמַר הַלּוֶֹה: "מְזוּיָּף" אוֹ "אֲמָנָה", וְאָמַר הַמַּלְוֶה: "כֵּן הַדָּבָר, אֲבָל שְׁטָר כָּשֵׁר הָיָה לִי וְאָבַד", נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶיסֵת וְנִפְטָר.