חושן משפט
סימן פ״ד
הַפּוֹגֵם אוֹ פּוֹחֵת שְׁטָרוֹ, אוֹ עֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁהוּא פָּרוּעַ

הַפּוֹגֵם שְׁטָרוֹ לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָעַן הַלּוֶֹה: "הִשָּׁבַע לִי". כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁשְּׁטָרוֹ אֶלֶף זוּז, וְטָעַן הַלּוֶֹה: "פָּרוּעַ כּוּלּוֹ", וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: "לֹא נִפְרַעְתִּי אֶלָּא מִקְצָתוֹ", לֹא יִפָּרַע אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה. אֲפִילּוּ הָיוּ עֵדִים בִּשְׁעַת הַפֵּרָעוֹן, אוֹ שֶׁכָּתַב לוֹ שׁוֹבָר בַּמֶּה שֶׁפָּרַע. וְלֹא אָמְרִינַן אִם אִיתָא דְּפָרַע טְפֵי, בְּעֵדִים הֲוָה פָּרַע לֵיהּ, כִּדְפַרְעֵיהּ מֵעִיקָּרָא, אוֹ הָיָה כּוֹתֵב לוֹ שׁוֹבָר.

וַאֲפִילּוּ דִּקְדֵּק לְצָרֵף בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, לֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן שֶׁדִּקְדֵּק כָּל כָּךְ, קוּשְׁטָא קָאָמַר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּירַשׁ בֵּין בְּכוּלּוֹ בֵּין בְּמִקְצָתוֹ, נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָבַר זְמַנּוֹ. אֲבָל אִם הוּא תּוֹךְ זְמַנּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּגַם שְׁטָרוֹ יִפָּרַע שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה, אֶלָּא אִם כֵּן טָעַן הַלּוֶֹה: "יִשָּׁבַע לִי".

כָּתוּב בּוֹ פֵּירָעוֹן בֵּינֵי שִׁיטֵי, לֹא חָשׁוּב כְּפוֹגֵם שְׁטָרוֹ לְחַיְּיבוֹ שְׁבוּעָה. (וְעַיֵּין לְעֵיל סִימָן מ"ד סָעִיף ו' וְסוֹף סִימָן מ"ה). שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ פֵּירָעוֹן בֵּינֵי שִׁיטֵי אַרְבָּע מֵאוֹת זְהוּבִים עַל הַגְּרָר, וְטוֹעֵן הַלּוֶֹה שֶׁפָּרַע יוֹתֵר, וְהַמַּלְוֶה גֵּרַר מְקוֹם הַפֵּירָעוֹן וְחָזַר וְכָתַב מַה שֶּׁרָצָה, אִם כְּתַב הַפֵּירָעוֹן הוּא כְּתַב יָד הַלּוֶֹה, הַדִּין עִם הַמַּלְוֶה.

(כָּפוּל לְעֵיל סִימָן מ"ז סָעִיף ב') הַפּוֹחֵת שְׁטָרוֹ, נִפְרָע שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה. כֵּיצַד? הָיָה שְׁטָרוֹ אֶלֶף זוּז, וְטוֹעֵן הַלּוֶֹה: "פְּרַעְתִּיךָ כּוּלּוֹ", וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: "לֹא נִפְרַעְתִּי כְּלוּם, אֲבָל אֵינְךָ חַיָּיב לִי אֶלָּא חָמֵשׁ מֵאוֹת, וּמַה שֶּׁנִּכְתַּב אֶלֶף אֲמָנָה הָיְתָה בֵּינֵינוּ", אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ נֶאֱמָנוּת נִפְרָע שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר הַלּוֶֹה: "הִשָּׁבַע לִי".

טָעַן הַמַּלְוֶה: "לֹא נִפְרַעְתִּי כְּלוּם, אֲבָל אֵין הַחוֹב אֶלָּא חָמֵשׁ מֵאוֹת, וְהָעֵדִים טָעוּ וְכָתְבוּ אֶלֶף זוּז", הֲרֵי מוֹדֶה שֶׁהָעֵדִים הֵעִידוּ שֶׁקֶר, וְנִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶיסֵת, וְנִפְטַר.

עֵד אֶחָד מֵעִיד בַּשְּׁטָר שֶׁהוּא פָּרוּעַ, לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָבַר זְמַנּוֹ. אֲבָל אִם הוּא תּוֹךְ זְמַנּוֹ, נִפְרָע שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה, אֶלָּא אִם כֵּן טָעַן הַלּוֶֹה: "יִשָּׁבַע לִי".

עֵד אֶחָד מֵעִיד עַל שְׁטָר שֶׁהוּא פָּרוּעַ, וּמֵת הַמַּלְוֶה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע, אֵין יוֹרְשִׁין גּוֹבִין אוֹתוֹ. וְהוּא הַדִּין לְפוֹגֵם שְׁטָרוֹ וּמֵת עַד שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע.