אָסוּר לִדּוֹן בִּפְנֵי דַּיָּינֵי גּוֹיִם וּבְעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, (פֵּירוּשׁ: מוֹשָׁב קָבוּעַ לְשָׂרִים לָדוּן בּוֹ), אֲפִילּוּ בְּדִין שֶׁדָּנִים כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִילּוּ נִתְרַצּוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִים לִדּוֹן בִּפְנֵיהֶם, אָסוּר. וְכָל הַבָּא לִדּוֹן בִּפְנֵיהֶם, הֲרֵי זֶה רָשָׁע, וּכְאִילּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

הַגָּהּ: וְיֵשׁ בְּיַד בֵּית דִּין לְנַדּוֹתוֹ וּלְהַחֲרִימוֹ עַד שֶׁיְּסַלֵּק יַד הַגּוֹיִם מֵעַל חֲבֵירוֹ. וְכֵן מַחֲרִימִין הַמַּחֲזִיק בְּיַד הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי גּוֹיִם. וַאֲפִילּוּ אֵינוֹ דָּן לִפְנֵי גּוֹיִם, רַק שֶׁכּוֹפֵהוּ עַל יְדֵי גּוֹיִם שֶׁיַּעֲמוֹד עִמּוֹ לְדִין יִשְׂרָאֵל, רָאוּי לְמָתְחוֹ עַל הָעַמּוּד. וְעַיֵּין לְקַמָּן סִימָן שפ"ח.

מִי שֶׁהָלַךְ בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם וְנִתְחַיֵּיב בְּדִינֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּתְבָעוֹ לִפְנֵי דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין נִזְקָקִין לוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּנִזְקָקִין לוֹ, אִם לֹא שֶׁגָּרַם הֶפְסֵד לְבַעַל דִּינוֹ לִפְנֵי גּוֹיִם. וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה נִרְאֶה לִי עִיקָּר.

הָיְתָה יַד הַגּוֹיִם תַּקִּיפָה, וּבַעַל דִּינוֹ אַלָּם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנּוּ בְּדַיָּינֵי יִשְׂרָאֵל, יִתְבָּעֶנּוּ לְדַיָּינֵי יִשְׂרָאֵל תְּחִילָּה – אִם לֹא רָצָה לָבוֹא, נוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין וּמַצִּיל בְּדַיָּינֵי גּוֹיִם מִיַּד בַּעַל דִּינוֹ. הַגָּהּ: וְיֵשׁ רְשׁוּת לְבֵית דִּין לֵילֵךְ לִפְנֵי גּוֹיִם וּלְהָעִיד שֶׁזֶּה חַיָּיב לָזֶה. וְכָל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת צַיִית דִּין, אֲבָל בְּלָאו הָכִי אָסוּר לְבֵית דִּין לְהַרְשׁוֹת לָדוּן לִפְנֵי גּוֹיִם.

הַמְקַבֵּל עָלָיו בְּקִנְיָן לִדּוֹן עִם חֲבֵירוֹ לִפְנֵי הַגּוֹיִם, אֵינוֹ כְּלוּם, וְאָסוּר לִדּוֹן בִּפְנֵיהֶם. וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁאִם לֹא יֵלֵךְ בִּפְנֵיהֶם יִהְיֶה עָלָיו כָּךְ וְכָךְ לַעֲנִיִּים, אָסוּר לֵילֵךְ לִדּוֹן עִמּוֹ לִפְנֵי גּוֹיִם וְחַיָּיב לִיתֵּן מַה שֶּׁקִּבֵּל עָלָיו לַעֲנִיִּים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין בֵּית דִּין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁחָל הַנֶּדֶר עָלָיו.

שְׁטָר שֶׁכָּתוּב שֶׁיּוּכַל לְתָבְעוֹ בְּדִינֵי הַגּוֹיִם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתָבְעוֹ בִּפְנֵיהֶם. וְאִם מָסַר הַשְּׁטָר לְגוֹי שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ בְּדִינֵיהֶם, חַיָּיב לְשַׁלֵּם לוֹ כָּל מַה שֶּׁהִפְסִיד יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא חַיָּיב בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. הַגָּהּ: וְכָל זֶה כְּשֶׁיּוּכַל לְכוֹפוֹ בְּדִין יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם הַלּוֶֹה אַלָּם, מוּתָּר לְמָסְרוֹ לַגּוֹי. וְעַיֵּין לְקַמָּן סוֹף סִימָן שס"ט מִדִּין גּוֹי הַמּוֹכֵר שְׁטָר חוֹב לְיִשְׂרָאֵל עַל יִשְׂרָאֵל אַחֵר, אִם דָּן הוּא בְּדִין גּוֹיִם.