הַמְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וַאֲפִילּוּ מְקַלֵּל עַצְמוֹ בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי אוֹ בְּאֶחָד מֵהַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרִים הַגּוֹיִם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – אִם הָיָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, לוֹקֶה אַחַת מִשּׁוּם "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". וְאִם הָיָה דַּיָּין, לוֹקֶה עוֹד אַחֶרֶת מִשּׁוּם "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵל". וְ"אָרוּר" הֲוֵי לְשׁוֹן קְלָלָה.

אִם לֹא הָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה, אוֹ שֶׁקִּלֵּל בְּלֹא שֵׁם וּבְלֹא כִּנּוּי, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַקְּלָלָה בָּאָה מִכְּלַל הַדְּבָרִים, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: "אַל יְהִי פְּלוֹנִי בָּרוּךְ לַה'", אֵינוֹ לוֹקֶה, וְהוּא הַדִּין הַמְקַלֵּל אֶת הַמֵּת פָּטוּר, אֲבָל אִיסוּרָא מִיהוּ אִיכָּא.

וְאִם חֵרֵף תַּלְמִיד חָכָם, מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאִם רָצוּ הַדַּיָּינִים לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת, מַכִּין וְעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְאוּ. וְאִם חֵרֵף עַם הָאָרֶץ, עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה. אֲפִילּוּ מָחַל הַמִּתְחַרֵף, עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר חָטָא וְנִתְחַיֵּיב.

מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב נִידּוּי מִפְּנֵי שֶׁהִפְקִיר בְּבֵית דִּין, וְרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחוֹל עַל כְּבוֹדָם וְלֹא נִידּוּהוּ, הָרְשׁוּת בְּיָדָם. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּדָּבָר הֶפְסֵד בִּכְבוֹד הַבּוֹרֵא, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ הָעָם מְבַעֲטִין בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה וּבְדַיָּינִים, הוֹאִיל וּפָקְרוּ הָעָם בַּדָּבָר צְרִיכִים לְחַזֵּק וְלַעֲנוֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לָהֶם.